מסע שורשים - המשך סיפרו של אלי מסיקה

אליהו (וילי) מסיקה נולד בשנת 1937 בביזרטה שבתוניסיה; בשנת 1951 עלה ארצה עם משפחתו, בהיותו בן 14 שנים. בוגר מדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה בתל-אביב. בעל תואר שני בלימודי ארץ ישראל מטעם אוניברסיטת חיפה.  ב- 1960 ייסד באילת את סניף ההסתדרות הנוער העובד והלומד, שימש בו כמזכיר התנועה עד לשנת 1975, עת העתיק מקום מגוריו לבאר-שבע. לפני מספר שבועות הבאנו את חלקו הראשון של סיפרו מסע שורשים - הנה ההמשך

אפרים בן חייים - האדם שהכרתי, מאת יגאל בוכניק

נפגשתי עם אפריים ז"ל בסמינר המרכזי למדריכים פרנקופונים  (צרפת, בלגיה, צפון-אפריקה) של תנועת הנוער דרור, בעיירה לגוין -   ,Lèguevin באזור טולוז בדרום צרפת. המרצים היו בנימין אלוש, מיכאל קונפינו, יוסי מקיבוץ יראון, פינקוס המורה למוסיקה ומרכז הקורס אלוף משה כרמל. רשימה חלקית שכן היה חסר אפריים בר-חיים (פרידמן) שהגיע שלוש שבועות יותר מאוחר, בשל אבל משפחתי. הוא בא עטור זקן, שכן עדיין לא חלפו 30 יום. יגאל בוכניק מספר על אפרים בן חיים שנפטר לאחרונה.

מתחת לעצי הזית : ספאקס, מבט על ילדותי - מאת יגאל בוחניק

יגאל בוחניק, מהכותבים הותיקים באתר הזה, הגשים חלום ונסע לתוניסיה, מסע שורשים. לצד האכזבות הקשות מהבטחות על תוכנית המסע כפי שניתנו לו, לצד מפחי נפש על התעלמות ממאווי הנוסעים, הוא מספר בדרכו הנהדרת את חוויית המפגש / לא מפגש עם עיר הולדתו ספאקס. יגאל בוחניק הוא יוצא תוניסיה אוטנטי, רווי ידע, גינוני נימוס ואהבת אדם. זהו החלק הראשון שהיה לו קשה מאוד בכתיבה, התוצאה לפניכם

אלי קָאקוּ... וכול בְנֵי משפחתי... מה הקשר...? - מאת שרלו בר טוב

את הסָפֵק מאמר ספק תחקיר כאן אני כותב בזכותה של (היא לא אוהבת את תוספת "גברת".) שירה שמחוני...　ולא בִכְדִי אני אומר זאת. נתוודעתי אליה לכשרכשה ממני ספר שחיברתי, בשבוע הספר היהוּדו - טוניסאי שנערך בבית עמית בחודש יוני 2009 . לאחר שקראה את הספר, החלפנו מספר מכתבים בדואר האלקטרוני כשכוּלם בענייני מורשת.  - כך פותח שרלו בר טוב, ידידנו את התחקיר המרתק שמובא בפניכם ...

ג'רבה – אי מופלא... - מאת ציפורה ברבי

אף כי חברותי הגיעו ממקומות שונים בעולם, כיאה לארץ קיבוץ גלויות, מיבשות שונות, תמיד חשתי שמקום הולדתם של הורי הוא מיוחד ואפוף קסם.

הילולת לגריבה בדזרבה 2009 מאת יהושוע "שוע" עסיס

יהושוע "שוע" עסיס לוקח אותנו שוב למסעו האחרון לג'רבה. בדרכו הפיוטית כמעה, הוא מספר את חוויותיו, מוסיף זכרונות, תודעה, ומורשת ואתם מוזמנים לקרוא ולחוות יחד איתו

ג'רבה, בית הכנסת "הפתוח" מאת אברהם בר-שי (בן-עטיה)

נכתב הרבה על ג'רבה והגריבה. האי המופלא הזה מכיל דברים באמת מיוחדיםשתוארו במאמרים אבים בספרים ובאתרי אינטרנט לרוב.אברהם בר שי מבקש לחזור ולהתעכב על בית כנסת אחד שנראה לו מיוחד במינו. שמו אינו זכור אך לעומת זאת לא ניתן לשכוח את המבנה שלו.

רשמים מג'רבה - המשך - מאת שוע עסיס

שוע עסיס פרסם כאן כבר את חוויותיו ממסעו לג'רבה עיר הולדתו. את רשמיו תוכלו לקרוא בבלוג שלו - כאן, וכן בכתבה שפורסמה באתר - כאן. עכשו מוסיף שוע רשמים נוספים בכתבה מנוסחת לשיטתו, בסגנון מרתק שמאפיין אותו ואשר לוקח אותנו, הקוראים לנפתולי ילדותו ולגעגועים המוצדקים לאותם מקומות ואנשים

חוויה ז'רבאית מאת יהושוע עסוס

נולדתי בזרבה בשנת 1948 ועליתי לארץ בשנת 1963, ומאז לא פסקו געגועי לעיר הולדתי, לתרבות, להווי, לחברים, לאוכל, התמזל המזל ונפתחו שערי הכניסה לעיר ומאז מידי פעם אני מנצל אפשרות מזדמנת לחזור לעיר הולדתי ולספוג ממנה ריחות תמונות מראות תרבות. ובכך אני מרגיע את געגועי ומרווה את צמאוני הבלתי פוסק לנוף ילדותי. כפתגם המשורר הלאומי ביאליק בשירו "אחד אחד ובאין רואה" "ידעתי כי רק אחת ישת האדם מכוס הזהב, וחזון זיו וזוהר לא יקום פעמיים: כי מראה תכלת יש לרקיע ועין ירק לדשא. ואור גנוז למלא תבל וזיו פנים לכל מעשי אלוהים אשר רק אחת תזכה להם עין הילד- ולא יוסיף". ואכן מתגעגע אני לפעם ההיא עת שתיתי בגמיעה מתוקה נופי ילדותי בזרבה.

La Borgel aujourd'hui - Albert Zerbib